אריק ג'קסון לא מאמין בלהזדקן
אריק ג'קסון לא מאמין בלהזדקן
Anonim

חובש הקיאקים אריק ג'קסון עדיין מפתח טריקים חדשים - ומנצח את ילדיו בתחרויות

אריק ג'קסון לא יודע מה הולך לקרות לגופו ככל שהוא מזדקן. אבל יש לו כמה תיאוריות. תכלס החוכמה המקובלת, אלוף העולם בקייאקים, כיום סבא בן 55, מאמין שאם הוא פשוט ימשיך להתאמן קשה, הוא לא ייכנע לירידה המתמדת שפוקדת בדרך כלל אתלטים מזדקנים. "אמרו לי מהמאמנים שלי, ומהוועד האולימפי של ארצות הברית ופדרציית המאמנים הבינלאומית, שאגיע לשיא עד גיל 28. הם אמרו שזה רק מדע", אומר ג'קסון. "אבל לא הייתי מוכן לשיא. רציתי להיות חזק יותר ויותר, אז המשכתי להתאמן קשה, והתחזקתי יותר ויותר בשנות השלושים ובשנות הארבעים לחיי".

ג'קסון הוא אחד משייטי הקיאקים המקצועיים המצליחים בהיסטוריה. הוא בילה 26 שנים בנבחרת הקיאקים של ארה"ב בין 1989 ל-2015, התחרה וניצח ברמה בינלאומית גם בשנות הארבעים לחייו. הוא הגיע שוב לנבחרת ארה"ב ב-2017 בגיל 53. על הדרך הוא דחף והגדיר את עולם הקיאקים בסגנון חופשי, הקים את יצרנית ספורט ההנעה ג'קסון קיאק, וזכה בשלוש אליפויות עולם. שני ילדיו, אמילי, 29, ודיין, 26, גדלו על חתירה לצד אביהם ונחשבים לשניים מהקייאקים הטובים בעולם כרגע. (אמילי נשואה גם לשייט הקיאקים המקצועי ניק טרוטמן.) אבל אביהם, הידוע בעולם השייט פשוט בשם EJ, ממשיך ללכת איתם ראש בראש כשהוא מתחרה: הוא ניצח את דיין וטרוטמן במירוץ במורד הנהר בהר GoPro משחקים בשנה שעברה והגיע למקום השני לדין באירוע השנה. "זה נראה היה מצב ברור מאוד של סיבה ותוצאה", אומר ג'קסון על הישגיו המתמשכים. "תאמן בעקביות, תעשה את הדברים הנכונים, ותתוגמל."

ובכל זאת, ג'קסון מודה שהוא ראה כמה נפילות בהופעה שלו בשנים האחרונות, במיוחד לאחר שהרים דיג בס. כקפטן נבחרת ארה"ב קיאק פישינג, הוא משתתף בסיבוב ההופעות המקצועי של דיג בס, מחויבות שהחלה לתפוס חלק ניכר מזמנו. "אני עדיין מנסה למצוא דרך טובה להתאמן בזמן שאני דיג", אומר ג'קסון. "אני חושב שראיתי את רמת הכושר הנמוכה ביותר שלי בסתיו האחרון כשהתחריתי כל כך הרבה על סירת הבס".

"אין מטרות שדורשות כושר גופני זה גזר דין מוות".

אפילו עם ההתמסרות החדשה הזו לדיג, ג'קסון עדיין חותר חזק. לאחרונה הוא יצר מהלך חופשי חדש שבו הוא עושה סיבוב אחורי לתוך הנהר מסלע התלוי מעליו, שוקע במים ואז קופץ החוצה לעשות אחורה חזרה. הוא קורא לזה "כפיל הפעלולים" ואומר שבנו הוא הקיאקיסט הנוסף היחיד שהוא מכיר שיכול למשוך את זה. זה מהלך שיגרום לרוב הספורטאים בגילו לזרוק ירך.

כדי לעמוד בקצב הטריקים התובעניים האלה, ג'קסון אומר שהוא מנסה ליצור אורח חיים שדוחף באופן טבעי את מוחו וגופו לבצע. כשאני מדבר איתו בתחילת יוני, הוא נמצא בסלידה, קולורדו, נח בין האימונים על גל המשחקים ברמה העולמית של העיר. הוא בילה שעתיים באימונים על הנהר בבוקר ויחזור אחר הצהריים למפגש נוסף עם זוג חברי צוות ג'קסון קיאק. ג'קסון רשום גם לרוץ מרתון בסתיו. אבל ההכשרה שלו לא כוללת יותר מדי חבטות במדרכה. במקום זאת הוא משחק "גולף בדיסק מהירות", שם הוא דוחק ומבצע פארקור תוך כדי תנועה במסלול גולף בן 18 גומות שעיצב בביתו בטנסי. הוא מאמין שאם הוא יכול לרוץ את המסלול הזה בפרק זמן מסוים, הוא טוב ללכת למרתון. "ההזדקנות היא לא מה שגורם לגוף שלך ללכת לעזאזל, לא אימון הוא מה שגורם לגוף שלך ללכת לעזאזל", אומר ג'קסון. "אין מטרות שדורשות כושר גופני זה גזר דין מוות".

בעוד ג'קסון אומר שהוא מרים משקולות רק כאשר הוא לא יכול לשוט בקיאקים מספיק או מתאושש מפציעה, יש לו סדרה של מדדים שהוא עוקב אחריהם באופן קבוע כדי לעקוב אחר הכושר שלו. לדוגמה, הוא שואף להיות מסוגל לספסל 165 פאונד עשר פעמים ולרוץ 10K תוך ממוצע של 7:30 דקות מיילים. בנוסף למעקב אחר משקלו מדי יום, הוא מעביר את עצמו למבחני כושר תקופתיים אלו. אם הוא יכול לפגוע בסימנים האלה, הוא יודע שהוא בכושר הגון.

מלבד מרתונים ואמות מידה, המטרה הכללית של ג'קסון היא להמשיך להתחרות ולחיות את אורח החיים הפעיל שאליו התרגל. לא רק לאורך שנות החמישים והשישים לחייו, אלא מעבר לכך. "אני מתאמן עם הילדים שלי עכשיו כי הם השותפים הטובים ביותר לאימונים", אומר ג'קסון. "אני לא רואה שום סיבה למה אני לא אתאמן עם הנכדים שלי - שהם עכשיו בני חמש ויומיים - יום אחד".

מוּמלָץ: