נייקי והבעיה עם חוזי ריצה מקצועיים
נייקי והבעיה עם חוזי ריצה מקצועיים
Anonim

הסיפור של אליסיה מונטניו הוא עוד תזכורת לאופן שבו ספורטאי סיבולת עם חוזה צריכים לעתים קרובות לבחור בין קריירה לחיים

בסוף השבוע שעבר, ביום האם, פרסם ה"ניו יורק טיימס" מאמר המבקר את נייקי על כך שאין לה מדיניות חופשת לידה לספורטאי אתלטי שדה בחסות. הכתבה לוותה בסרטון קצר שסופר על ידי אלופת המדינה המרובה ב-800 מטר, אליסיה מונטניו, הממחיש את קמפיין "החלום המשוגע" של נייקי פרו-נשים. עבור כל מי שהיה סקפטי לגבי הגיחה האחרונה של נייקי לפרוגרסיביות פרפורמטיבית, זה היה קריאה שכבר עברה זמן רב.

"הם אומרים לנו "'תאמינו במשהו'", אומר מונטניו בסרטון, מהדהד את הפרסומת המהוללת של קולין קפארניק בשנה שעברה. "אנחנו אומרים: מה עם חופשת לידה?"

בראבו.

מונטניו היא אצנית לשעבר של נייקי שהחליפה ספונסרים לאחר שגילתה שהחברה כנראה "תשהה את החוזה שלה" (כלומר לא תשלם לה) אם היא תחליט ללדת תינוק במהלך הקריירה המקצועית שלה. היא עברה ל-Asics והתחרתה בצורה מפורסמת באליפויות USATF הלאומית לשנת 2014 כשהייתה בחודש השמיני להריונה - פעלול שנועד לאתגר סטריאוטיפים סביב הריון והיותה ספורטאית מקצוענית. עם זאת, מיד לאחר הלידה, מונטאנו אומרת שאסיקס גם איימה לבטל את החוזה שלה אם היא לא תתחיל להתחרות שוב בהקדם האפשרי. בפברואר 2015, שישה חודשים לאחר הלידה, מונטניו זכתה באליפות הלאומית של USATF באולם בריצה ל-600 מטר.

"כעסתי", אומרת מונטניו בסרטון הטיימס, נזכרת בתקופה ההיא בקריירה שלה.

"הייתי מאוד מוטרד מהעובדה שלא הייתה מדיניות שתגן עליי ונלחמתי בשיניים כדי לוודא שזה לא יקרה לנשים אחרות".

נראה שהמאמר של יום ראשון האחרון מקדם את המטרה הזו. המאמר הפך ויראלי וביום רביעי הופיע מונטניו ב-"CBS This Morning". בין היתר, תשומת הלב הדגישה את הנסיבות הכלכליות העמוסות של ספורטאים שהם קבלנים עצמאיים בספורט שבדרך כלל זוכה לתשומת לב של הציבור הרחב רק כל ארבע שנים במהלך האולימפיאדה. הודות להסכמי סודיות, לעתים קרובות אסור לספורטאים הללו לדון בפומבי בפרטי החוזים שלהם. כפי שמציינת המאמר ב"טיימס", מנדט הסודיות הזה משמש לעתים קרובות להנצחת מצב שבו ספורטאים מקבלים עסקה של אמהות פוטנציאליות יותר מכל.

באופן לא מפתיע, המאמר ב"טיימס" לא נתן עד כה השראה לאף רץ של נייקי לשבור דרג ולקרוא למיטיב הארגוני שלהם. (קרא להם גלדים, אם אתה חייב, אבל זכור שתמיד קל יותר להגיד לאנשים אחרים - במיוחד לרצים מקצועיים עם משפחות לתמוך - שהם צריכים לבייש בפומבי את המעסיק שלהם כשאין לך עור במשחק.)

בינתיים, במהלך הימים האחרונים, רצים שממומנים על ידי מותגים שמציעים, ככל הנראה, תמיכה בלידה, פנו לרשתות החברתיות כדי לתת כבוד למעסיק שלהם. "אמנם אני לא מתכננת להקים משפחה עכשיו, אבל אני גאה לייצג מותג שבאמת תומך בנשים בספורט… בכל ההיבטים של חייהן והקריירה שלהן", כתבה הסובלת והמדליית האולימפית אמה קובורן בטוויטר.

כתוצאה מכך, Nuun Hydration וברטון הודיעו השבוע שהם עדכנו את השפה בחוזים שלהם במאמץ לייסד את מדיניות ההריון שלהם עבור ספורטאיות ממומנות.

"יש פגם ברור במערכת כאשר ספורטאיות נשמטות מחוזי חסות עם ההודעה על הריונן", קבעה Nuun בהודעה לעיתונות שלהן.

אבל על איזו "מערכת" בדיוק אנחנו מדברים כאן? כפי שציינו אחרים, הדיון סביב האפשרויות של אצניות בעלות חוזה ששוקלות הריון הוא חלק מוויכוח רחב הרבה יותר, דיון שבבסיסו עוסק באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות. כשקראתי את ה"טיימס". במאמר זה, נזכרתי מיד בקמוי קמפבל, רץ העילית שהתמוטט במפגש מסלול בפברואר האחרון ונגרם לו חשבון בית חולים אסטרונומי. קמפבל היה גם ספורטאי ממומן, אבל נראה שהיה לו ביטוח בריאות מינימלי, מה שלמרבה הצער גרם לכך שמשפחתו נאלצה לפתוח דף GoFundMe המבקש 200,000 דולר כדי לסייע בכיסוי עלויות הבריאות שלו.

ישנה הטיעון הנגדי, כמובן, שקבלנים עצמאיים בדרך כלל לא מקבלים הטבות בריאותיות כתובות בחוזים שלהם, או שאף אחד לא הכריח את קמפבל או מונטניו להסכים לתנאים כל כך לא נוחים לכאורה. אבל בנוף הריצה המקצועי במדינה הזו, מדובר בבחירות די קטנות כשזה מגיע לדולרים של חסות, לא מעט בגלל שהנוכחות המופלאה של נייקי בספורט לא נותנת לספורטאים (או למותגים אחרים) הרבה מינוף. למקרה ששכחתם, הודות לעסקת חסות של 500 מיליון דולר שנחתמה ב-2014, נייקי היא נותנת חסות רשמית של USATF עד 2040.

המאמר ב"טיימס" טוען שדווקא בגלל ההשפעה המוגזמת הזו בספורט, נייקי היא עמדה אידיאלית לשמש דוגמה מעודדת. (הסרטון מסתיים בשורה: "אז יאללה, נייקי! מתי תתחיל לחלום מטורף?") בהתחשב בכל הפרסומות האחרונות של נייקי על העצמת בנות ונשים, האם החברה לא תרצה לשים את הכסף שלה איפה שהוא הפה הוא?

מטורף, באמת.

מוּמלָץ: