תוכן עניינים:

כל מה שהעורכים שלנו אהבו באפריל
כל מה שהעורכים שלנו אהבו באפריל
Anonim

הספרים, הסרטים, הפודקאסטים, המוזיקה ועוד שהעורכים שלנו לא יכלו להפסיק לדבר עליהם

החודש, חשבנו רבות על המוות, גורלה של כדור הארץ והזבל, והכל תוך כדי האזנה להרבה מקרילי קארלי ריי ג'פסן.

מה אנחנו קוראים

התענגתי על ספרו האחרון של אלכסנדר צ'י, איך לכתוב רומן אוטוביוגרפי. אוסף החיבורים הזה מדהים - ולעתים קורע לב - הוא נע בין התפתחותו של המחבר כסופר בהדרכתה של אנני דילארד, לחוויות הנעורים שלו בסן פרנסיסקו בזמן שיא מגיפת האיידס, ועד להנאות הפשוטות של טיפול. גן ורדים. אני קורא את זה לאט ככל האפשר כי אני לא רוצה שזה ייגמר.

-אליסון ואן האוטן, עמית מערכת

הייתי בתלם ספר מוקדם יותר השנה, אבל התנערתי ממנו ונשארתי על דמעת קריאה מהירה לאחר שזללתי את "סיפור לעת עתה" של רות אוזקי. המספרת, גם היא סופרת בשם רות, מוצאת קופסת אוכל של הלו קיטי מלאה במכתבים, יומן ושעון ישן, נשטפה לחוף באי הקטן שלה בקולומביה הבריטית ואז מנסה לפענח מה קרה לסופרת היומן, נערה מתבגרת. חיים בטוקיו. הרומן מערבב קו עלילה אפל לעתים קרובות עם הומור לשון הרע, ריאליזם קסום, היסטוריה יפנית, פיזיקת קוונטים ועקרונות הזן-בודהיזם, ונשבתי בו.

-ארין ברגר, עורכת בכירה

הזדעזעתי לקרוא שלכוכבת משחקי הכס אמיליה קלארק הייתה לא אחת אלא שתי מפרצת מוח בזמן שהיא צילמה את העונות הראשונות של הסדרה, חוויה שהיא כתבה עליה עבור הניו יורקר. התיאורים שלה על הכאב היו מה שבלט לי יותר מכל, אבל היא גם סיפקה סיפור רקע מעניין על איך היא נכנסה למשחק ולתפקיד הספציפי הזה (בסוף האודישן שלה בלוס אנג'לס, היא רקדה את העוף הפאנקי). אני לא יכול לדמיין להבריש עם מוות פעמיים בשלוש שנים, ללגום מורפיום במהלך ראיונות, ולפחד שכל כאב ראש עלול להיות משהו מבשר רעות. היה לה מזל רב במובנים רבים.

-טאשה זמקה, עורכת העתקות

קראתי את פארק היורה, הרומן, בפעם הראשונה ומאוד נהניתי. זה היה כמו לצפות בסרט כל פעם מחדש אבל עם תובנות נוספות לגבי כל הדמויות - הפחדים, המניעים וההחלטות שלהן - בתרחיש ההישרדות המוזר.

-Svati Narula, עורכת שותפה של מדיה חברתית

באפריל, קרעתי את שני ספריה של סאלי רוני, אנשים רגילים ושיחות עם חברים. אנשים רגילים בדיוק יצאו בארה ב, והבאזז סביבו היה כל כך נפוץ (בפיד שלי בטוויטר, בפודקאסטים שאני מאזין להם ובכל פינותיי באינטרנט) עד שהקריאה בו כמעט הרגישה חובה. אבל אחרי שסיימתי את הספר ביום אחד, אימצתי לגמרי את ההייפ וקניתי את שיחות עם חברים, רומן הביכורים של רוני משנת 2017. שני הספרים מתרכזים בחייהם הפנימיים של הדמויות הראשיות שלהם ובמערכות היחסים הסוערות שלהם יותר מכל עלילה חיצונית אמיתית. אבל לרוני יש יכולת מדהימה לכתוב על חברות, חרדות ואינטימיות בצורה מצחיקה וחכמה עד כאב. ובכל פעם שאתה חושב שהנרטיב מתחיל להיות צפוי, הדמויות שלה מסבכות יותר מדי דברים ולא מבינות אחת את השניה בדרכים שלא יכולת לראות. אני לא יכול לחכות לראות מה עוד היא תכתוב.

-מולי מירהשם, עורכת בכירה

למה הקשבנו

שיחקתי עם אחד הפודקאסטים האהובים עלי, 99% בלתי נראה. פרק אחרון עסק בהשפעות של מבצע חרב לאומית, היוזמה של סין להפסיק למעשה להיות מזבלה האשפה בעולם, מה שהותיר מדינות מגרדות בראשן בעודן לופות את בקבוקי המים החד-פעמיים שלהן מפלסטיק. מה שהכי אהבתי היה להאזין לשידור חוזר של פרק ישן יותר במחצית השנייה שנגע לצעדים של טאיפיי, טייוואן, שממש מנקה את העיר עם פסולת מוזיקלית ומשאיות מיחזור/קומפוסט, מערכות ללא פחים ואזרחי הבעלות. תרגישו מעל האשפה שלהם - כמעט בלי פחי אשפה ציבוריים, אנשים! הם מכסים את עטיפת הממתקים ולוקחים אותה איתם הביתה! הפרק מציג כמה שיעורים נהדרים שאנו האמריקאים יכולים ללמוד על היחס שלנו לצריכה.

-ג'וליה וולי, מנהלת אמנות שיווקית

החודש הקשבתי לסינגל החדש של Carly Rae Jepsen "Julien" בשידור חוזר. זה פופ טהור ומאושר, ואני לא יכול להקשיב בלי לרקוד רק קצת. אני סאן את קרלי ריי קשה (אני באמת מאמין שהיא גאון מוזיקלי) ולא יכול לחכות לאלבום החדש שלה, שייצא במאי. במיוחד אם זה יישמע משהו כמו הסינגל הזה.

-אבי בארוניאן, עוזר עורך

הקשבתי לאלבום Ventura של Anderson. Paak. אני לא יכול לקבל מספיק מהמיזוג הסול-פאנק-היפ-הופ מכופף הז'אנר שלו, שאיכשהו תמיד נשאר להקשבה בצורה יוצאת דופן.

-וויל טיילור, מנהל ציוד

האלבום החדש של Cage the Elephant Social Cues הוא המופע של מאט שולץ, המתמקד בנישואיו ההידרדרים של הזמר. הוא חושף צד בוגר יותר של להקת קנטאקי הסוערת: היא מאופקת ורצינית יותר מהקטלוג שלה עד כה. ולמרות שהרבה מזה נשמע מוכן לרדיו, שירים מסוימים (כמו "Ready to Let Go" ו-"Broken Boy") מוכיחים שללהקה יש עדיין כישרון למנגינות קליטות.

-A. V. H.

מה שצפינו וחווינו אחרת

ביליתי את סדרת Netflix Russian Doll בלילה אחד. אשת הרנסנס נטשה ליון כתבה וביימה את התוכנית (בשיתוף עם איימי פוהלר) ומככבת גם בתור ניו יורקרית עצבנית להפליא שנלכדה בתרחיש דמוי Groundhog Day שממנו היא לא יכולה לברוח. פסקול נהדר, הרבה ביצי פסחא ורזולוציית עלילה נוקבת - מה עוד אפשר לבקש?

-A. V. H.

אהבתי את סדרת הטבע החדשה של נטפליקס Our Planet, שהייתה לה צילומי אוויר מדהימים ורצפי טורף-טרף המתחרים בכדור הארץ. אבל זה עבר צעד מעבר לבידור והיראה הטהורים של הזיכיון הזה. כל פרק, מאורגן לפי מערכת אקולוגית, חקר את ההשפעות של שינויי אקלים ופעילות אנושית על החי והצומח שנמצאים שם. צילומים דרמטיים של ענני רעמים על החוף מראים כיצד דפוסי מזג אוויר יכולים להשפיע על החיים במדבריות מרוחקים, ורצף המראה אריות מלכותיים בנמיביה מגיע עם אזהרה שאוכלוסייתם ירדה בגלל ציד. סרטי טבע דוקומנטריים יוקרתיים הסתובבו היסטורית סביב שינויי האקלים, מבלי שהם רוצים להטיל מעצור על הנופים המדהימים והיצורים המדהימים שהם עושים מאמצים רבים כדי לצלם. ההחלטה של הפלנטה שלנו לדבר במפורש על התחממות הים, התכווצות הקרחונים, זיהום וכריתת יערות הייתה מרעננת, והכל מסופר בקולו הבלתי ניתן לחיקוי של דיוויד אטנבורו, לא פחות.

-לוק ווילן, עורך מחקר

בעוד שרבים השתוללו לפרקים הראשונים של העונה האחרונה של משחקי הכס, זרקור הבכורה שלי באפריל הייתה העונה השנייה של Killing Eve. רק שלושה פרקים, היו הרבה עריכת שולחן, אבל איזה שולחן יפה זה. סנדרה הו עדיין זורחת בתור איב, בלשית אובססיבית העוקבת אחר המתנקש וילנל, בגילומה של ג'ודי קומר והמבטאים הרבים שלה. אבל אני שמח שפיונה שו מקבלת עוד קצת זמן מסך בתור הבוסית המוזרה של איב, קרולין, שמספקת כמה מהשורות הכי קומיות (ואה-כל כך-בריטיות) של התוכנית.

-קלסי לינדזי, עוזרת עורך

בחודש שעבר, החבר שלי ואני מצאנו טלוויזיה בצד הדרך, ואז לשכן הסמוך שלנו היה מבצע חצר מלא ב-DVD של 3$. מאז אנחנו רוכבים על אופניים לספרייה הציבורית ובוחרים בצורה עיוורת סרטים. אין לנו מושג במה בחרנו עד שהגענו לנקודות הפתיחה. עד כה צפינו ב-I Sell the Dead, I Do…Until I Don't, Joshy, ו-GoldenEye, אם להזכיר כמה. היתרון של המערכת הוא שאתה לא נופל לתוך הגלילה האינסופית של נטפליקס, והחיסרון היחיד הוא לנסות להכניס את ה-DVD שלך לנגן מבלי להסתכל.

מוּמלָץ: