סקי ברחבי אלסקה: ועכשיו מילה על PTSD
סקי ברחבי אלסקה: ועכשיו מילה על PTSD
Anonim

כדי להעלות את המודעות לגבי מגיבים ראשונים שאובחנו עם PTSD, הבלוגר האורח מייקל פררה מתכנן לגלוש לאורך 900 מיילים ברחבי אלסקה, מדרום לצפון, מהאוקיינוס השקט ועד לאוקיינוס הארקטי, כשכלבו, Lhotse, שועט לצידו. למידע נוסף על המסע של פרארה, קרא את האיש שראה יותר מדי ובדוק באתר האינטרנט שלו, frsos.com.

לאורך כל הטיול שלי, הנושא של PTSD או CISD (הפרעת דחק מצטברת) תמיד עולה בדיונים. המעניין הוא שלעתים קרובות מגיעות שאלות שאני לא מצפה להן. הדיונים שנוצרו פותחים רעיונות וסוגיות חדשות רבות. לאחרונה, שאלה של חבר הובילה לדיון על נושא שאף אחד לא דיבר עליו, אבל זה פיל בסלון.

חבר חובש קרבי שלי ואני דיברנו במהלך הטיול הזה. הוא אמר, "אפשר לשאול אותך סוג של שאלה עדינה?" אני, כמובן, אמרתי בטוח. הוא אמר, "אני יודע שיש בחורים שמקבלים PTSD, אבל האם אין גם בחורים שמזייפים את זה?"

אני בטוח שיש. תמיד יש אנשים שינצלו. ואין בדיקת דם או רנטגן ל-PTSD. תמיד יהיו אנשים שמחפשים משהו שיאשר את ההתנהגות שלהם. אין ספק שיש אנשים שעבורם שירותי קרב או חירום היו בחירות קריירה גרועות - משוגעים פנימה, משוגעים החוצה. PTSD בהחלט יכול להפוך ל"גב הרע" של שנת 2000. באותה צורה בלילה קר בדנוור ג'נרל כל שיכור סבל מכאבי חזה מוחצים, שהקרינו על זרועו השמאלית, קוצר נשימה ותחושת אבדון מתקרבת.

זו בעיה גדולה ממני. יש שם אנשים שבאמת נפצעו ואנשים שייפצעו. אלה הם אלה שאני מנסה להגיע אליהם. אני לא מתיימר שיש לי את כל התשובות. אני לא מתיימר שיש לי אף אחת מהתשובות. אני רק מנסה לגרום לתרבות להכיר בבעיה.

אבל אתה יודע שהכל חוזר לאותו מקום, עוזרים אחד לשני. יכול להיות שהמצווה יוכל לרמות מטפל או מנהל הטבות. אבל אתה לא הולך לרמות את החבר'ה שהיו שם. אתה משקר לאנשים האלה והם ייכנסו לך בפרצוף.

השיחה פנתה אז להשלכות של יציאה. חבר שלי היה מאוד ברור, אתה אומר לכל אחד שיש לך בעיה שאתה עומד לשמור על שגרירות שוויץ למשך שארית הקריירה שלך. זה לא כל כך שונה בחיים האזרחיים מהצבא. אם אתה מודה שאתה מתקשה ו/או פיתחת בעיה של שימוש בסמים, הניידות שלך כלפי מעלה נעצרת. חבר שלי שאל מה קרה עם המעסיק שלי.

לקחתי בעלות על הבעיות. נכנסתי לתוכנית גמילה של 3 חודשים. הרכבתי תוכנית טיפול ב-PTSD לשנתיים. עשיתי בדיקות סמים יומיות והצעתי לבדוק בכל עת לכל אחד. במשך חודשים הלכתי כל יום לפגישות N/A או A/A. בחנתי כל היבט בחיי, הטוב והרע. הקדשתי את עצמי לעבודות שירות.

לבסוף קיבלתי אישור לחזור לעבודה. הלכתי לבית החולים אספן ואלי שם עבדתי 25 שנה. אמרו לי שאין להם פתחים. ואז אמרו לי שיש פתיחה, s אבל אני לא כשיר. הסברתי שאני רק מבקש לעבוד במילוי או המתנה באירועי ספורט. מצטער, אין עבודה.

קצת אחר כך ראיתי שני גברים שלא הכרתי עובדים במרוץ אופניים עצרתי באסם האמבולנס ושאלתי מי הם. החבר'ה התורנים אמרו לי שהם חובשים מדנוור שהגיעו לסקר אירועים מיוחדים ומשמרות.

התקשרתי למנהל וביקשתי להיפגש איתו. שם הסברתי שמחוז האמבולנסים היה מפעל חיי. תמיד היו לי הערכות מובילות. כרגע הייתי בבעיה כלכלית מהעבודה כל כך הרבה זמן והייתי צריך את העבודה. זה ממש כאב לי שאנשים מחוץ לעיר עבדו בעבודה שאני צריך במקום שהשקעתי בו כל כך הרבה.

ובכן, לא רק שהם לא שמו אותי, הם אמרו שוב שהם לא צריכים אותי. אחר כך העבירו לי מכתב שבו הודיעו לי שאם אכנס לנכס ללא רשות, יעצרו אותי.

חבר שלי הסתכל עלי בפליאה. הודית בבעיות שלך, קיבלת עזרה, קיבלת אישור לעבודה, מה עוד אתה אמור לעשות? ואז הוא אמר, "הקריירה שלך הסתיימה." נראה ככה. זו בושה. הם צריכים להתבייש.

בצד השני, חברת הסקי אספן נקטה בעמדה זו. עבדת כאן 25 שנה. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לך לעמוד על הרגליים? בלי תמיכה כזו לא הייתי מתאושש. זו הסיבה שאחד מהם נבחר על ידי מגזין אאוטסייד כמעסיק הטוב ביותר בארץ.

אז מה המסר? המסר הוא שמור את הסוד שלך. זה החלק שאנחנו צריכים לתקן, המעסיקים שיותר נוח להם להיפטר מהעובד הפגוע מאשר לעזור. במיוחד לאור העובדה שחלק ניכר מהנזק שנגרם הוא מהעבודה. עבור עובד הבריאות ועבור החולה, מה הסכנה הגדולה יותר, החולה או הסובל בעבודה בעיצומה של מחלת נפש או התמכרות? לאדם בעיצומו של משבר אין את המשאבים, הרגשיים והאישיים, להילחם בקרב הזה.

תודה על תשומת הלב הנדיבה. כעת אנו מחזירים אותך לתוכנית המתוכננת באופן קבוע.

מוּמלָץ: